הטור האמיתי שלי – יאיר לפיד (טור סאטירי)

אסף וול וגיל סלובביק (הפשקעוויל, מוצ"ש) חששו שיאיר לפיד עסוק מדי השבוע והתנדבו לכתוב במקומו את הטור המפורסם מידיעות.

אז למה אני הולך לפוליטקה? כי זה הכי ישראלי בעיני.

איני מתכונן לשעבד את המדור הזה לדרכי הפוליטית החדשה, משום שדרך זו טרם הובררה על ידי הטוקקיסטים ונותני הלייק בפייסבוק. בשבוע הבא יחזור המדור למתכונתו הרגילה, בתוספת התואר "ראש הממשלה הבא".

ביום שני האחרון התעורתתי מאוחר. במשך כל הלילה הקודם התבוננתי במראה עד ארבע בוקר. כשקמתי ראיתי שחור בעיניים, אזו זוגתי-שתחיה אמרה לי שאולי כדאי להפסיק להסתכל על ארון החולצות שלי. חוץ מזה, לראשונה מזה שנים רבות לא בדיוק הייתה לי עבודה לקום אליה, וזה מאוד ישראלי בעיני. יצאתי להביא את העיתון והמחזה שנגלה לעיני הדהים אותי. בפתח ביתי עמדו מאות צלמים בלבד.

בחוץ אמנם ירד גשם, אבל ישראל עדיין מתייבשת, אז שוב חפפתי בג'ל. שתיתי קפה ג'ייקובס, שהוא הכי ישראלי בעיני ונערתי לעוד יום עבודה מפרך כפרזנטור של מעמד הביניים בפייסבוק. רבים שואלים אותי בשביל מה אני צריך את זה, הרי יש לי עכשיו הכל: מפלגה וירטואלית של עשרים מנדטים, תשדירי בחירות חינם באולפן שיש, ורעיה שממשיכה להיות מופתעת בכל פעם שתופסים אותה בפיג'מה.

בחרתי מכל הג'יפים בחניה את הב.מ.וו הכי ישראלית שלי, ונסעתי לבנק לברר האם אדם מהמעמד הבינוני כמוני יכול להרשות לעצמו לעזוב הכל וללכת לפוליטיקה. בנק הפועלים הוא הכי ישראלי בעיני: באיזה עוד  בנק בעולם תולים תמונות של הלקוח בכל פינה? בדרך לבנק עצרתי בעזריאלי לאכול במקדונלס, שזה הכי ישראלי בעיני, ושילמתי על הביג-מק ועל הקניון באמצעות כרטיס האמיקן אקספרס הישאלי שלי. כשהגעתי לבנק ניסיתי למשוך קצת כסף, אבל הכרטיס שלי בלע את הכספומט. מסתבר שלבנק לא היתה יתרה מספקת, אז התקשתי לפקידה, שיר איסון, וצעתקי עליה "איפה הכסף", שזה מאוד ישראלי בעיני.

אני יודע. הכסף נמצא בהתנחלויות מבודדות כמו ארסוף, ובמיזמי נדל"ן סקטוריאלים כמו מגדלי גינדי. האוכלוסייה החרדית יכולה להירגע: האם ניתן להאשים אותי שינקתי שנאת חרדים? איני מתכוון להוביל קו אנטוי חרדי, אלא לשכור כמה יועצי סתרים שיעשו זאת עבורי. אני גם לא כמו נועם שליט שרץ לכנסת רק בשל האהדה שנבנתה לו בתקשורת. איני אופורטוניסט. אני הולך לפוליקטה כי חשוב לנצל הזדמנויות.

ללא ספק אהיה ראש הממשלה הכי ישראלי שיש , וכלונו יודעים את זה. אבל גם אם לא – ככה זה אצלנו. אתה לא באמת מבין מה כתבת במשפט הקודם, וזה מה שאני הכי אוהב בישראל. את דרכי החדשה בחרתי משום שהזירה פוליטית דומה לזירת אגרוף, ורק אני יכול לתת בה נוק אאוט. לא כדי להתעסק איתי: כפי שודאי ראיתם ביוטיוב, אני מרחף כמו פרפר נחמד ועוקץ כמו הדבורה מאיה.

אתם בטח שואלים היכן אני רואה את עצמי בעוד שנתיים? אני אומר: לא באמת חשוב היכן, העיקר שאשמיך לראות את עצמי. אני מבטיח כאן ועכשיו כשאהיה ראש ממשלה, אשר בגודל הטבעי שלי, אמשיך להגיש את אולפן שיש, לפרסם בנקים ולתת לעצמי לייקם בפייסבוק. והכי חשוב: אמשיך מדי בוקר בתחשות שליחות ולברר עם עצמי עוד חמישה דברים שלא ידעתי עלי.

אסף וול וגיל סלוביק

www.nonews.co.il

למה אני הולך לפוליטיקה? הטור האמיתי של יאיר לפיד (סאטירי)- TheMarker Cafe

קרא את הטור האמיתי של יאיר לפיד (היה ב-למה אני הולך לפוליטיקה? TheMarker Cafe)

היה לי הכל: כסף, השפעה, מעמד, חשיפה תקשורתית – ובכל זאת הסכמתי לשלם מחיר אישי וכלכלי כבד והחלטתי ללכת לפוליטיקה, למה? כי ישראלי אמיתי מוכן לשלם את המחיר הכלכלי הכבד, של החלפת ג'יפ ה- BMW במכונית אמריקאית שבה נוסע שר בישראל.

כי להיות ישראלי אמיתי זה לא לפחד לשלם את המחיר האישי הכבד של הצינון, של המעבר מכוכב טלוויזיה נוצץ לחבר כסת אפרורי שמצונן בכוס מים קרים שצפויה לשפוך עלי חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, ועדיין להיות מסוגל לראות את חצי הכוס המלאה, ולהבין שישראלי טוב, זה ישראלי רטוב.

ביום הראשון שלי בפוליטיקה הבנתי סוף סוף מה זה להיות "ישראלי" רגיל. קמתי, התגלחתי, עשיתי קפה והלכתי להביא את העיתונים. כשפתחתי את הדלת עמדו שם עשרות צלמים וצוותי טלוויזיה. שמחתי לדעת, שמלא פפרצ'י מצלמים מידי בוקר את מעט הישראלים הרגילים שעדיין קוראים עיתונים בישראל וקמים עם הקפה לקחת אותם ממפתן הדלת.

כמו בסרט אמריקאי עם דיבוב לעברית, חייכתי אל עשרות העיתונאים, וחזרתי הביתה עם העיתונים, בדרך אל המקלט הבטוח של הסלון המרווח שלי, בדרך הקצרה הספקתי לראות בסיפוק שכל הכותרות הראשיות עסקו בכניסה שלי לפוליטיקה. אכן כזה אני, סתם ישראלי, צנוע, נחבא אל הכלים, אבל גם לגמרי מושלם ויפה תואר, שעל הדרך מהדלת לסלון מבקש רק בקשה אחת קטנה וצנועה: להיות ראש הממשלה הבא שלכם.

התפלאתי מאוד לקרוא בעיתונים שאף אחד לא יודע מה הן עמדותי, ושפרשנים רבים טוענים שאני סתם "בלון נפוח". איזו השמצות קטנוניות ומרושעות, להגיד עלי שאני בלון, זה בדיוק כמו להגיד שלשמעון פרס יש אמא ערבייה, שליצחק רבין ז"ל היתה בעיית שתיה, ושאבא שלי זכרונו לברכה שנא חרדים. נו באמת.

מה זאת אומרת אין לי דעות פוליטיות? הרי שמעתם אותן ישירות מפי בארבע השנים האחרונות בהן התארחתי אצלכם כל שישי בערב בסלון. תוסיפו לזה ציטוטים נבחרים מהטקסטים הפשוטים, הפופוליסטים, החד ממדיים והכה קלים לעיכול שכה אהבתם לקרוא בעשרות הטורים שלי – ואופס, יש לי למצע אינסטנט מוכן למפלגה החדשה שלי, שתקרא ה"ישראלים החדשים". איך לא?

אני ממש לא בלון נפוח, בדיוק כמוכם, מרבית תושבי המדינה, גם אני פטריוט ישראלי, יהודי ציוני. וכל עמדותי נגזרות מהשילוש הקדוש. אה, סליחה בעצם זה ריבוע. כמו כל פטריוט ישראלי – אני אוהב לאכול פלאפל ולנגב באומץ, בנחישות ותוך דבקות במטרה וחתירה למגע את טיפות הטחינה שנוזלות לי על החולצה, כמו כל יהודי מאמין וטוב אני אוהב להרוויח כסף, וכמה שיותר, וכמו כל ציוני – אני אוהב לטוס לחופשת סקי מידי שנה בשוויץ, כדי לברוח מכל האינדיאנים השחורים שרצים אחרי ברחוב לקבל חתימות.

לי אין תפיסות פוליטיות? אני רדוד ופופוליסטי? איזה שטויות. את התפיסה הפוליטית-בטחונית-חברתית-כלכלית שלי מציתי לשורה עליונה בת שתי מילים: שתי המילים הן: איפה הכסף?, אני אחזור על זה: איפה הכסף? ועוד פעם איפה הכסף?. ברכות לעצמי. כרגע המצאתי את הסטיקר הראשון שלי, הבנוי מהנדון בשלושת המכתבים שמוציאים עורכי הדין שלי: לערוץ 2, לידיעות אחרונות ולאקו"ם כדי לקבל, בהתאמה, את פיצויי הפיטורין, את שכר הטרחה הגבוה על הטור הנקרא במדינה ואת התגמולים שמגיעים לי על השיר "גרה בשיינקין". עם אידיאולוגיה כזו זעיר-בורגנית, שכל כולה מתמקדת בארנק – מי כמוני מתאים לייצג את עניי ארצנו? מה מתאים יותר מלתת לחתול לשמור על השמנת?

כמי שהרוויח מאות אלפי שקלים בחודש מערוץ 2, כמי שכבר קנה כמה דירות, נסע במכוניות מפוארות, עישן סיגרים יקרים ושתה וויסקי משובח, אין כמוני מתאים לייצג את המעמד הבינוני, היצרני, כנגד הטייקונים חסרי הבושה  (מי כמוני שנהנה מחברתם ונדיבותם ושאכל איתם אלפי פעמים – (שרי, נוני, ומוזי – אני אתכם גמרתי) – מי כמוני מכיר אותם, את "חסרי הבושה" הצבועים האלה) המשחקים בכספי הפנסיה שלנו. מי מתאים יותר ממני – הפרזנטור לשעבר של בנק הפועלים ("הבנק של השחורים"), לתפוס טרמפ עכשיו על ה"מחאה החברתית" (היי דפני, Any thing you can do, I can do better – בלי אוהלים צפופים ומסריחים והפגנות קולניות וצפופות – אצלי תקבלו "מחאה לייט", מבלי צורך לקום מהכורסא שלכם). ובאמת מי כמוני מתאים לייצג נאמנה את המעמד הבינוני, המחזיק על גבו את כל המדינה. המדינה שלי. תאמינו לי, אני יודע על מה אני מדבר, הרי אהוד אולמרט הוא היועץ האישי שלי.

כי הכי חשוב לא להיות צבוע. לא להיות מתחסד או ציני. אלא להיות עקבי, אמיתי וכן. וכן, אני יודע שזה מיד מקפיץ את כל אלו שקיוו שאוביל קו אנטי דתי, אבל אין לי גם עניין בשנאת יהודים, ההיפך הוא הנכון. בדיוק כמו בשאר אסאד, גם אני אהיה הרבה יותר מתון מאבא שלי. כי חשוב לי שידעו שישראלי אמיתי יודע ל"זגזג", להחליף נטיה פוליטית, ללכת בין הטיפות, לזרום, להתמזג, העיקר לרצות את כולם, להיות אהוב ונאהב, להגיע אל המכנה המשותף הרחב ביותר.

ישראלים, אחים שלי: אל תשכחו: קונצנזוס זה השם השני שלי. ממני גם לא תשמעו מילה על הסכסוך הישראלי פלסטיני, גבולות המדינה בעתיד, האפליה העדתית, הפגיעה בבית המשפט העליון. למה? כי אני לא רוצה להרגיז אף אחד, כי אני רוצה שכל היהודים כולם (וגם ערביי ישראל, כמובן), מהשמאל, מהימין, וכן, כן גם החרדים יאהבו אותי מאוד, שיעשו לי המון לייק בפרופיל פייסבוק שלי, שיביאו לי את שיא הרייטינג, שיגידו לי שאני ישראלי ויהודי רגיל, חם, סימפטי, פשוט ואוהב בדיוק כמותכם, Mr. Nice Guy , דמגוג בחסד, כזה שאוהב את מה שכולם אוהבים; ושונא את מה שכולם שונאים, כזה שיודע לדבר אל כולם, בשפה של כולם. מצד אחד מיינסטרים פשוט, קליל, פופוליסטי וקליט, מצד שני אני גם מורכב ועמוק, כי יש לי המון פרצופים והמון זהויות: אני כוכב טלביזיה, סופר, מלחין, שחקן קולנוע, בעל חגורה שחורה בקרטה, מורה לאזרחות. לפחות 30 זהויות, שמתחלפות לפי הצורך והנסיבות. הכל לפי בקשת המצבעים ורוח הסקרים. אתה שומע, אמנון לוי, אולי תעשה עלי תחקיר?

אז מה אם אין לי "עבר קרבי" ושרתתי בצבא כג'ובניק. אני מבטיח לכם שבפוליטיקה אהיה "חיה פוליטית" אלחם נגד כל הסחטנים, הטייקונים וקבוצות האינטרסים ללא פשרות. אני אבוא לכל משא ומתן קואליציוני עם "סכין בין השיניים". ככה למדתי הרי בבית אבא, "מרוקו סכין".

אני רק מתפלל שנתניהו לא יצרף לרשימת הליכוד  – כתגובה לכניסתי לפוליטיקה, את המתאגרף צדוק "טייסון" כהן, כדי שלא יביא לי שמאלית כל פעם, ויעיף לי את הסכין (זה בעצם אולר שוויצרי מתקפל שקיבלתי בבר מיצווה מהדוד שחזר מהונגריה) מהפה.

תקראו לי משוגע, אבל בתור מי שוויתר על הכל, ונכנס לפוליטיקה, למרות שיה לי הכל כולל השפעה, פרסום וכסף, אפילו טייסון לא יוכל ללחוץ עלי, גם לא עם השמאלית הרצחנית שלו, שהרי שעליתי לזירה הפוליטית כבר וויתרתי על הכל (חוץ מאלפי השקלים שאני מקבל כל שבוע מהטור ב"ידיעות אחרונות") וכמובן גם חוץ מהג'ל בשיער. היי, טייסון, בבקשה תזהר על הג'ל…

ואגב איך מעיזים להשוות אותי לנעם שליט, שרק מנסה לנצל בציניות את החשיפה התקשורתית

אני וויתרתי על הפרנסה, וויתרתי על הכיסא המפנק של אולפן שישי, וויתרתי על כסף, כבוד ופרסום

ומה בסך הכל אני מבקש, להיות ראש הממשלה שלכם, להיות ישראלי אמיתי, בדיוק כמו ביבי.

''

יאיר לפיד חוטף מכות רצח מ"טייסון" – נותר רק לקוות שנתניהו לא יצרף אותו לרשימת הליכוד

http://www.youtube.com/watch?v=Kf5t7wETNvU

היה ב-למה אני הולך לפוליטיקה? – TheMarker Cafe.